<h1>ספר התרומות שער ל"ה חלק א'</h1>
<h2>דף פז.</h2>
והיכא דעבד או אשת איש ערבו או נכנסו קבלנין אינן חייבין עד שישתחרר העבד או תתגרש האשה. כדגרסינן [ב"ק פ"ז ע"א] העבד והאשה פגיעתן רעה, וקתני עלה נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם. והאשה שערבה או נכנסה קבלנית בשטר והיתה פנויה ונשאת חייבת לשלם, ואם היתה קבלנית או ערבית על פה אינה משתלמת עד שתתגרש או תתאלמן. כדגרסינן בפרק יש נוחלין [ב"ב קל"ט ע"א] לותה ואכלה ועמדה ונשאת מהו, ופשיטנא דבעל לוקח הוי ומלוה על פה לא גבי מיניה, הא בשטר טריף. גם קטן שערב ממון לאחרים, יש שהורו שחייב לכשיגדיל. אבל הרב ר' משה [מלוה פכ"ו הי"א] פסק שהוא פטור עד לעולם, שאין לקטן דעת לגמור בדעת שלם לשעבד עצמו בדבר שאינו חייב בו. והכי מסתבר.
הרי בררנו המקומות שפטור בהם הערב. עתה נפרש המקומות שחייב בהם. אם אמר לו בשעת מתן מעות הלוהו ואני ערב נשתעבד ואין צריך קנין.
